החלטה בדבר דחיית טענת התיישנות תובענת המל"ל ומתן רשות להתגונן

הסוגיה העומדת בפניי  הינה סוגיה של טענת ההתיישנות אשר הועלתה על ידי קרנית קרן לפיצויי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "קרנית") כנגד התובענה  אשר הוגשה על ידי המל"ל במסגרת ת.א. 23399/04.

בסוגיה זו לאור מורכבות העובדות איפשרתי לצדדים להופיע בפניי ולטעון טענותיהם  וכך עשו  ביום 22.10.07 תוך שאני מאפשר במסגרת הסיכומים להוסיף לאחר מכן הודעה בדבר סימוכין משפטיים וכך עשה המל"ל.

העובדות בקצרה:

התובע - המל"ל, הגיש בקשה כנגד קרנית תביעה בסדר דין מקוצר, בעילה חוזית.

בכתב התביעה נטען כי ביום 15.12.93 נפגע מר מחמוד מוחמד עוויסאת (להלן: "הנפגע") שהיה הולך רגל על ידי רכב ונהג שזהותם אינה ידועה.

המל"ל טוען בכתב התביעה כי כתוצאה מהתאונה אשר ארעה לנפגע, הוא שילם, משלם וישלם לנפגע גימלאות במסגרת נכות כללית.

טענת קרנית היא כי הנפגע לא נפגע כלל בתאונת דרכים, כהגדרתה בחוק לפיצויי נפגעי תאונות דרכים התשל"ה- 1975 , (להלן: "החוק") ואם נפגע, הנפגע, היה זה בנסיבות אחרות שאין בהן דבר וחצי דבר עם המבקשת שלא במסגרת תאונת דרכים ושאינן מקנות לנפגע ולתובע (למשיב) הבא בנעליו כל יריבות ו/או עילת תביעה שבדין כלפי המבקשת.

המבקשת טוענת כי פגיעתו של הנפגע נגרמה כתוצאה מנפילה או מעידה שלו כשהיה במצב של שכרות ואין לכך כל קשר ישיר או עקיף למבקשת.

המבקשת, טענה במסגרת בקשתה כי על פי החוק וההסכם בין הצדדים, נדרש המשיב להוכיח כי הנפגע נפגע באירוע המהווה "תאונת דרכים" וכי קיים קשר סיבתי בין האירוע לתשלום הגמלאות.

תנאי לתביעת שיבוב של המל"ל גם לפי החוק וגם לפי ההסכם הוא כי סכומי הגמלאות משולמים לנפגע עקב התאונה.  (ראה סעיף 3 להסכם, וסעיף 328 (א) לחוק המל"ל).

בטיעוניה בעל פה טענה המבקשת כי תביעת המל"ל תביעת תיחלוף בגין כספים ששילם ומשלם לנפגע בגין אירוע אשר ארע ביום 15.12.93 ומוכחש על ידי קרנית.

התביעה עצמה של הנפגע נדחתה בגין אי התייחסות להחלטות בית המשפט, כבר ביום 18.4.07.

אין מחלוקת בין הצדדים כפי שטען ב"כ קרנית וכן בהסכמת המל"ל כי במסגרת יחסים קוליגיאלים ניתנו מס' ארכות לעניין טענת ההתיישנות שהאחרונה בהם היא עד 30.10.04.

תביעת המל"ל הוגשה בסופו של יום ב-2.12.04 בחלוף למעלה מחודש ימים ממועד תום תקופת ההתיישנות שניתנה למל"ל.

כאן קמה מחלוקת אשר בגינה תיסוב החלטה זו.

האחת, טוען ב"כ קרנית כי חברו, משמע, המל"ל טוען כי בקשתו להצטרף לתביעה שעוד נדונה בבית המשפט המחוזי, עוצרת את מרוץ ההתיישנות, משנעצר מרוץ ההתיישנות, אזי, לא יכולה עתה לבוא בטענה בדבר סילוק התובענה על הסף.

כנגד טענה זו, ב"כ המשיב, אישר בטיעוניו כי אכן ניתנה אורכה למל"ל עד ליום 30.10.04. כתב התביעה עצמו הוגש ביום 2.12.04.

ביום 30.8.04 נשלחה לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה להצטרף להליך שמספרה 13744/04 ויש אישור מסירה מיום 3.9.04 (סומן משיב/1).

ביום 3.11.04, ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי במעמד הצדדים, שם נקבע בסופו של יום כי המל"ל אינו יכול להצטרף להליך ויש להגיש תובענה נפרדת.